אודות תמונות סיפור אהבה

לפני כארבע שנים, התבקשנו ע"י משפחה אבלה, להכין אלבום לזכרו של אב המשפחה. זה היה אדם צעיר שנפטר ממחלה קשה וארוכה והותיר אחריו אישה ושלושה בנים, שהצעיר שבהם היה בן 13.
האבל הכבד שאפף את המשפחה לא איפשר להם להתפנות להכנת ארוע בר מצווה ראוי וחגיגי לצעיר שבבנים, ובר המצווה שלו צויינה בצנעה אופיינית להלך הרוח.
עברו מאז כאמור, ארבע שנים. המשפחה החלה אט אט להתאושש ולחזור לחיי שיגרה. הנער שלנו עכשיו בן 17.
ליום הולדתו הוא ביקש מאמו שתפיק לכבודו אלבום ליום הולדת. כזה שמרכז בתוכו את כל הזיכרונות והתמונות החשובות מ- 17 השנים שחלפו. מאז שנולד כפג קטנטן ופגיע בבי"ח אסף הרופא, ועד היום, כשהפך לנער תמיר, חברותי ומשעשע.
עבורנו זה היה פרוייקט מיוחד במינו, לציין אבן דרך של נער בן 17 באלבום…
לא בן 13 החוגג בר מצווה, לא בן 20 החוגג יום הולדת עגול…
דווקא שבע עשרה.
כשרוצים לפנק מישהו בהפקת אלבום ליום הולדתו, אין דבר כזה "מאוחר מידי" או "מוקדם מידי".

לפני כ- 13 שנה פחות או יותר, קיבלתי פניה להפקת אלבום זיכרון לזיכרו של שוטר צעיר ומוערך שנפל בעת מילוי תפקידו.
הבקשה הגיעה מאחיו של החלל, וביחד הפקנו את האלבום לזיכרו. הארוע המצער וההפקה המרגשת נותרו חרוטות עמוק בזיכרוני. בעיקר עקב העובדה שהחלל היה נשוי טרי, ואשתו היתה בהריון בחודש השישי, עם ילדם הראשון.

עברו מאז 13 שנה, ואז קיבלתי פניה מלקוחה חדשה שלא הכרתי, להכין לבר המצווה של בנה אלבום / ספר אורחים. שמה של הלקוחה צילצל לי מוכר, אך לא הצלחתי להבין מהיכן. האלבום הוכן ונשלח אל הלקוחה מבלי שזכיתי לראות אותה פנים מול פנים…
והיום, תוך שאני מעלה את האלבום של בנה אמיר לאתר, זה היכה בי… 
אמיר הוא בנו של השוטר שנהרג, ועכשיו הוא חוגג בר מצווה…
ואני, מתרגשת כולי, מבינה שזכיתי להיות שותפה לארועים המכוננים במשפחה הזו, אולי אפילו מבלי דעת. ונותר לי רק לתהות- האם אמו של אמיר יודעת שאני היא זו שהכנתי אלבום לזכרו של בעלה ז"ל, אז… מזמן… לפני 13 שנים?

לא בכל יום מתמזל מזלנו להשתתף בחגיגת יום הולדת 100 של לקוח…
ובהחלט שלא בכל יום מזדמן לנו להפיק ספר "סיפור חיים" לסבא רבא בן 100, עדיין חד כתער, עדיין עם זיכרון מדהים וחיוניות שהייתי בהחלט מאחלת לי ולכם, בגיל צעיר בהרבה…
מרגישה חובה לשתף אתכם בתהליך המדהים שעברנו איתו…
זה התחיל בהכנות להפקת "גלויות מהחיים" לדיווי, לקראת יום הולדתו ה- 100, כחצי שנה לפני שאמור היה לחול יום הולדתו.
די מהר גילינו שסבא רבא דיווי לא עוצר באדום – מה שיש לו לספר ולהנחיל לדורות הבאים, לא יכול להיכנס לפורמט של גלויות מהחיים.
בסיכומו של דבר סיפור החיים של דיווי מכיל למעלה מ- 100 עמודים… אם תרצו- עמוד לכל שנה בחייו. וסיימנו את הספר באמירה האופטימית- "תם ולא נשלם"… בקיצור- מחכים לפרק הבא!
אז דייווי היקר, אמנם פיזית לא היינו שם- בחגיגות המאה, אבל דיווחים ותמונות כבר קיבלנו. וציפור קטנה לחשה לנו שהיית מאוד מאוד נרגש לקבל את הספר כמתנה ליום הולדתך ה- 100, וזאת למרות שידעת מילה במילה את תוכנו של הספר… אבל עכשיו הכל כתוב היטב, מלווה בעשרות תמונות שטופלו היטב בפוטושופ כדי להביאן למצב אופטימלי, ובברכות מהילדים ובני.ות זוגם.ן, מהנכדים, וגם מהנינים. ועתה נותר- להשוויץ לחברים, ולחלק עותקים. אהה, כן, ולא לשכוח- להעביר עותק דיגיטלי לספריה הלאומית.

מבלי להכביר במילים, אתם מוזמנים להציץ באלבום ובמצגת שהכנו לזוג המקסים הזה, שכבר נמצא באמצע החיים, ולהחליט בעצמכם- האם הם חוגגים את חתונת הכסף שלהם, או את החתונה? (ספויילר- זה כנראה לא מאוד משנה, כשחוגגים את האהבה…(-:

לצפיה באלבום הקליקו על התמונה	לצפיה במצגת הקליקו על התמונה

זה היה הפרוייקט הארוך והמורכב ביותר שלקחנו על עצמנו, לפני למעלה משנה…
אברהם הגיע אלי בעקבות המלצות שקיבל, עם טקסט בן כמה מאות עמודים, שנכתבו במהלך של כ- 7 שנים , והתוצאה, שלא מצאה חן בעיני המשפחה- הובילה למשבר אמון עם הכותב, וכך הגיעה אלינו- לטיפול (אולי יותר נכון להגיד- החייאה…).
לטובת שיקומו של הפרוייקט המשפחתי, גייסתי את עמיתותי המדהימות- אורלי בורנשטיין , עמית דניאל, ושושי נוי, להשלמת הכתיבה, טיפול בעריכה הלשונית של כל הספר, תיקון התמונות והעיצוב הגרפי שלו. במהלך העבודה על הספר נפגשנו עם חלק מבני המשפחה, השיחות האינטנסיביות והעבודה המשותפת גרמו לנו להרגיש שאנחנו כמעט כמו משפחה!
והנה אנחנו עומדים, בתקופת הקורונה, משיקים כוס לכבוד סיום הפרוייקט ומסירת הספר המודפס למשפחה! וגם מכתב 
ברכה קיבלנו, אותו אנחנו מראים כאן- בגאווה!

הגיע הזמן להגיד כמה מילות שבח לאלו הפועלים/ות מאחורי הקלעים, בשביל לארגן עבור הבעל/האישה/האח/האב/האם/הבן/הבת מסיבת יום הולדת מרוממת נפש ומושקעת במיוחד.

בואו נודה על האמת- לארגן מסיבה או ארוע ליום הולדת זו משימה הדורשת לא מעט אנרגיות, יצירתיות, סבלנות, מסירות וזמן פנוי. כי אם כבר- אז לא בשביל לסמן V שביצענו ואפשר להמשיך הלאה. אם כבר- אז שיהיה WOW. ולא כל אחד בנוי לזה.

לפעמים אלו הילדים שלוקחים את היוזמה לידיהם, ומוציאים לפועל מסיבת יום הולדת מושקעת לאבא/אמא ליום הולדת עגול, הכוללת כמובן גם מצגת וגם אלבום דיגיטלי תואם.

אם יש כמה ילדים במשפחה – בד"כ המטלה מונחת על כתפיה של הבת (זו שכולם תמיד סומכים עליה כל הזמן), והיא זו המנופפת בשרביט- סוחבת את העגלה, מחלקת משימות, מקבלת החלטות, ומוציאה אל הפועל.

לפעמים זו דווקא בת הזוג, האישה שאתו, שלמזלו הרב, גם אחרי כמה עשרות שנים ביחד, היא עדיין נהנית לפרגן לו- ובגדול.

ובכל אופן, עצם הרמת הפרוייקט על-ידי מישהו מבני המשפחה, מעידה יותר מהכל- שהלוואי ובכל משפחה היתה אחת כזו !

בתוך אלפי הפניות שקיבלנו בשנים האחרונות, הכרוכות בהפקת אלבום דיגיטלי מעוצב ו/או מצגת ליום ההולדת של ההורים, או של בן/בת הזוג, עולה שוב ושוב, בעוצמות רגש משתנות, התיאור של חוויית איתור ואיסוף התמונות והמסמכים עבור הפרוייקט.

מסתבר שבין אם תתארו לעצמכם  שזה יקרה, או שלא, חלקכם הגדול עומד לעבור חוויה רגשית משמעותית תוך כדי תהליך העבודה המשותפת על האלבום או המצגת.

הצלילה אל תוך האלבומים הישנים הסופנים בתוכם היסטוריה משפחתית ענפה היא חוויה בפני עצמה. מעטים האנשים שביום-יום הסוער והעמוס שלהם, מוצאים את הזמן ואת הפניות להסתכל על צילומי ילדות שלהם עצמם, ובטח לא של הוריהם.

ואז מגיעה ההזדמנות- להפתיע את אבא או אימא בהפקת אלבום מיוחד ליום הולדתו/ה. ויחד עם ההתעמקות באיסוף התמונות, עולים בזיכרוננו גם זיכרונות ישנים, מראות, ריחות וטעמים מנבכי הזמן.

זוהי חווית המסע הרגשי שהלקוחות שלנו מספרים אודותיו שוב ושוב. וחלקם מספרים על כך בהפתעה גמורה, כחוויה שלא נלקחה בחשבון בהחלטה על הפקת האלבום או המצגת ליום ההולדת.

זוהי כמובן חווית מסע שאנחנו, כאנשי המקצוע בתחום הפקת אלבומים מעוצבים ליום הולדת לא יוכל לעבור אותה במקומכם.

אנחנו כאנשי המקצוע יכולים רק ללוות אתכם בתהליך,
לתת לכם טיפים והצעות מיקצועיות,
להתייחס אל התמונות בכבוד הראוי,

ולהפיק עבורכם את האלבום המושקע והמרגש ביותר שההורים שלכם או בן הזוג שלכם יכול היה לחלום לקבל…

לפני כ- 7 שנים הכנתי אלבום מיוחד ליום הולדתה ה- 80 של אישה מיוחדת. אריקה שמה. אמא של חבר טוב שלי. 
המיוחד באלבום היה הרעיון המקורי והיצירתי, לא שלי הפעם, אלא של חבריי (בנה וכלתה של אריקה) שבו הוא נערך.
האלבום נקרא: "אמא- 81 סיבות שבזכותן אנחנו אוהבים אותך כל כך", והוא אכן שזור ב 81 סיבות לאהבה, המייחדות את אריקה ומשפחתה.

ולמה אני מספרת לכם על כך 7 שנים אחרי הפקת האלבום?

ובכן, אריקה נפטרה לפני כשבועיים, בגיל 87, כשמשפחתה המורחבת והאוהבת מסביבה, סועדת אותה בימיה האחרונים.
במהלך הלוויה וביקור ניחום אבלים חשבתי לעצמי- יש הרבה דרכים שבהן משפחה יכולה להביע את אהבתה לאם המשפחה, והפקת אלבום ליום הולדת 80 היא בהחלט רק אחת מהן.

אבל איזה מזל…
איזה מזל שהזדמנה למשפחה האפשרות להביע את אהבתה באופן כה מרגש, עוד בחייה של אריקה ולא לאחר מותה.
איזה מזל שאריקה ידעה עד כמה היתה יקרה ואהובה.
איזה מזל שגם לי ניתנה ההזדמנות להכיר אותה ואת ייחודה, גם באופן אישי, וגם דרך עיניהם של בני המשפחה, במהלך הפקת האלבום ליום הולדתה.
איזה מזל שעכשיו, לאחר מותה, יש אלבום לדפדף, להיזכר, להתרפק…

לפני זמן מה, לרגל יום הולדתו ה- 90 (!)  היה לנו הכבוד והעונג להפיק את סיפור חייו בספר, של איש יקר, שסיפורו האישי שזור בסיפורה של העיר ירושלים, ובסיפורה של המדינה מטרום הקמתה. ניסים כהן שמו.

עלילותיו המרתקות של ניסים, תוכלו לקרוא בקישור המצורף של הספר שהפקנו לכבודו.

ומה הקשר בין זה לבין כבוד נשיא המדינה מר רובי ריבלין, לבין אופנועים?
דווקא על זה רציתי להתעכב… ולשתף אתכם.

כמה חודשים לאחר הפקת הספר, קיבלתי מבנותיו בווטצאפ את התמונות האלו, שבהם נראים ניסים כהן (גיבור סיפורינו הראשי) ומר ריבלין, לוחצים ידיים בחמימות.

לתמונות התלווה הסבר:

 " אבא מכיר את רובי ריבלין עוד כשרובי היה צעיר שרכב על אופנוע והיה מגיע לעסק של אבא (מוסך לתיקון אופנועים) בשכונת ממילא בירושלים. היה יושב אצל אבא על קפה והיו דנים ב "עניינים ברומו של עולם…" (כדורגל…).
אז לזכר הימים ההם אבא ביקש להיפגש אתו והוא הסכים ברצון. במפגש אבא העניק לנשיא עותק של הספר".

האנקדוטה המשעשעת הזו העלתה אצלי הרהור…
זה לא דבר מובן מאליו, להיות למעלה בראש הפירמידה, ובכל זאת לא לשכוח את אלו שהיו סביבך, גם כשהיית למטה, ולהעניק להם זמן והוקרה.
כמה אנשים כאלו אתם מכירים?
ועוד משהו- משום מה… דווקא מסתדר לי ממש טוב בדימיון, התיאור של רובי ריבלין הצעיר, רוכב על אופנוע בסימטאות ירושלים. יש לו את זה.

נודה על האמת…
אנחנו אוהבות שמאתגרים אותנו ומאפשרים לנו בכל פעם לפרוץ את הגבולות של עצמנו. כך היה לפני שנים ספורות עם השילוב של מדיה דיגיטלית בתוך העבודות המודפסות שלנו.
הראשונה לאתגר אותנו בכך היתה מרסל, שעבורה הפקנו סיפור חיים בספר יוצא דופן, המסקר את חייה החל בילדותה במרוקו, דרך עליה כילדה בודדה לקיבוץ בישראל, ההתאחדות של משפחתה שעלתה כמה שנים אחריה, והשתרשותה המוצלחת והבוטחת בקיבוץ, ועד שהצליחה להקיף את עצמה במשפחה גדולה משלה, ובנכדים אוהבים.
למרסל היו כמה סירטונים שהועלו ליוטיוב ע"י ילדיה, הקשורים להנצחת בנה ירון ז"ל, שנהרג במהלך שרותו הצבאי. למרסל היה חשוב לשלב את הסירטונים בספר, למרות שמדובר במדיות שונות מאוד זו מזו.
הפתרון היה באמצעות הפיכת הסירטונים ביו-טיוב לקודי QR ושתילתם של הקודים בתוך הספר עצמו, בשלב העיצוב שלו.
ככה נראה קוד ה QR בספר של מרסל:

מה זה קוד QR ואיך משלבים אותו באלבומים וספרים המיועדים להדפסה?

לאחר מכן, כבר הפכה האופציה הזו, של שילוב מדיות אינטרנטיות בספרים ובאלבומים שלנו, להצעה שגורה ללקוחותינו.
כל אתר אינטרנט, כל ערך בוויקיפדיה, כל סירטון שהועלה לרשת, כל עמוד פייסבוק, יכולים להשתלב בספרים ובאלבומים, באין מפריע, מבלי לסבך את ההפקה, ובלי לתפוס מקום רב.
כמה פשוט ככה מתוחכם !

אנו מודות לך מרסל, על ההזדמנות שנתת לנו, להתפתח ולהרחיב את מעגל השירותים שאנו יכולות להציע ללקוחותינו !
תודה (-:

לפני 5 שנים, היה לנו הכבוד והעונג להכיר זוג מקסים, מבוגר בגוף אבל צעיר בנפש!

הבעל עמד לחגוג יום הולדת 80, ואשתו ביקשה להכין לו אלבום ליום הולדתו, שיכיל את תמצית חייו העשירים והמרתקים, עד לאותו הזמן.

כיוון שהאישה תכננה גם מסיבה לכבוד יום ההולדת, הסבנו את האלבום הדיגיטלי גם למצגת יום הולדת, ושילבנו במצגת גם סירטונים מתקופות שונות בחייהם.

זה היה בשנת 2013.

השנה, בשנת 2018 , 5 שנים אחרי, ניפגשנו שוב, אשתו היקרה ואני, כדי לעדכן את האלבום המעוצב באוסף התמונות והארועים שהתרחשו בחמש השנים שעברו מאז יום הולדתו ה- 80.

אחרי הכל – 5 שנים בחייו של אדם פעלתן, זו תקופה שיש לתת עליה את הדעת…

אז נכון- את האלבום הדיגיטלי המודפס לא ניתן "לפרק" בשביל להכניס בו עוד עמודים, אבל יום הולדת 85 בהחלט מצדיק הדפסה מעודכנת של האלבום המעוצב (מה שנקרא- "מהדורה מעודכנת").

מוכרחה להודות – היה טיפ טיפה מאתגר – איך להכניס עוד חומרים לאלבום המעוצב ועדיין להשאיר את הזרימה הקוהרנטית של הסיפור שלו במקומה…
לדעתי הצלחנו. הלקוחה היתה מרוצה. גם את המצגת הצלחנו לתקן בהתאם מבלי שהדבר יורגש.

תשפטו אתם.

כשאתה מתחיל לכתוב ספר זכרונות אתה גורם לכל בני המשפחה להתחיל לפשפש בקופסאות הנעליים, כדי למצוא את התמונות הכי מרגשות עבורם, אלה שמעוררים בהם זיכרון של פעם. לעיתים בין כל התמונות הם מוצאים תמונות, שהם לא מזהים בדיוק את הפרסונה המצולמת, אבל התמונה מעלה בהם חיוך והם מחליטים לשלב אותה בספר. הילדה שבצילום עם עיניי האבטיח העגולות כששני האבטיחים, שהם כמעט בגודל של הראש שלה משני צידיה השתלבה בספר בטבעיות. ברור לכולם שהתמונה צולמה בארץ, די ברור שלהורים שלה, או לצלם בצלמוניה היה חוש הומור שהוא בחר בקומפוזיציה המחוייכת הזאת. אין לי ספק, שכל בני המשפחה עוצרים בתמונה, כדי לנסות לנחש מי זאת הקטנטנה המקסימה הזאת. אולי פעם נגלה, אולי לא, בינתיים נהנה.

תמיד כייף לפגוש ולכתוב על זוג שאוהב לרקוד.
למה? כי בתוך כל העשייה המרתקת והמעוררת השראה שלהם תמיד קיימת כמיהה למוזיקה ולמסיבות הריקודים בכל פינה בעולם אליה הם מגיעים (זאת בתוקף תפקידו כשגריר ישראל בבירות שונות בעולם, במשך שנים רבות).
החיוך שמציף את פניהם כשהם נזכרים ברחבות הריקודים שהם חוללו בהם מציפה גם אותך בשמחה ובעליזות וגורמת לך לזוז על הכיסא בקצב הסמבה. במסיבות פורים השמחה תמיד כפולה ומכופלת גם רוקדים וגם מתחפשים…וכל הרצפה רועדת.