מדיונות חול ופחונים – לעיר נמל משגשגת: סיפורו של חלוץ (אשדוד-ים ואני גם – בנימין מסיכה)

איך לוכדים את ראשיתה של עיר שלמה דרך עיניו של איש אחד?

בשנת 1956, כשאשדוד-ים הייתה רק מרחב פראי של דיונות חול נודדות וכמה פחונים בודדים של עולים חדשים, הגיע למקום בנימין מסיכה, חייל משוחרר בן 24, שנשלח מטעם משרד החינוך. עשרות שנים לאחר מכן, פנתה משפחתו יחד עם עיריית אשדוד כדי להפוך את זיכרונותיו לספר מורשת היסטורי.

האתגר היה כביר: לחבר בין התהליכים הלאומיים רבי-המשקל (הקמת הנמל הייחודי, מאבקי הפועלים הראשונים ובניית מפעלי התעשייה) לבין הנרטיב האישי והתוסס של בני – איש חזון ומעש שמעולם לא ידע לומר "אין" או "אי אפשר", וכל זאת מתוך שעות ראיון מרתקות, עשרות מסמכים, פרוטוקולים ותצלומי ארכיון דהויים.

הפקת הספר התנהלה בדיאלוג הדוק עם בנימין ועם בתו טללית. ערכנו סדרת ראיונות עומק שחשפו את האנרגיות הנדירות של מי שהפך פחון לכיתת לימוד, צריף למרפאה, ונבחר למזכיר ההסתדרות שהגן על הפועלים החדשים.

בסטודיו ארגנו את החומרים לציר זמן היסטורי ואנקדוטאלי סוחף: ביצענו רסטורציה ותיקון דיגיטלי לתצלומים נדירים מראשית ימיה של העיר, שילבנו מסמכים היסטוריים מכוננים (כולל החוזה המקורי להקמת אשדוד מ-1957) לצד אנקדוטות אישיות והומור שליוו את הדרך, והפקנו ספר מורשת מונומנטלי בכריכה קשה בעל נוכחות מרגשת.

בערב השקת הספר "אשדוד-ים ואני גם", במעמד הנהלת וראשי העיר, ותיקי היישוב והמשפחה, ההתרגשות הייתה עצומה. הספר העניק לעיר מסמך יסוד המנציח את רוח החלוציות של מייסדיה, והעניק לבנימין ולמשפחתו סגירת מעגל מרגשת. יום לאחר ההשקה, כתבה לנו בתו טללית: "בתיה יקרה, תודה על היחס המכבד, המקצועי והחם. לאורך כל הדרך חשנו חיבוק ובית.. בהערכה וחיבה רבה"

אז מה היה לנו מאחורי הקלעים בפרוייקט:

עבודת עומק של ראיונות, מחקר ותיעוד ראשית העיר | שידרוג תצלומי ארכיון ומסמכים נדירים משנות ה-50 | עריכה ועיצב מוקפדים | בהפקה משותפת של המשפחה ועיריית אשדוד | ספר מורשת יישובי.

לפרטים נוספים על הפקת "סיפורו של יישוב"