פעמים רבות (רבות מידי- עליי לציין), מגיעים אלינו לקוחות בשלב "משברי", שבמהלכו ניסו להפיק את סיפור החיים של ההורים בעצמם, בד"כ משיקולי תקציב, או מתוך תחושה שלא מדובר בעניין מורכב כלל וכלל. מה יכול להיות? מראיינים את ההורים, אולי אפילו מקליטים אותם. מתמללים וכותבים את הטקסטים בתוכנת WORD, מצרפים תמונות ו… זהו, עכשיו רק לחפש בית דפוס, ורצוי הכי זול שאפשר.
אני לא חלילה מזלזלת במיגבלות תקציב של אף אחד, גם לי יש מיגבלות תקציב משלי בחיי הפרטיים. אך אם יש משהו שלמדתי בהקשר הזה במהלך חיי, הוא שלפעמים זול יוצא יקר מידי, ושעדיף תמיד לתת לבעלי מיקצוע את העבודה, כאשר מדובר בעבודות מיקצועיות.
אחרי שהספר כבר יצא לאור באמצעים לא מיקצועיים, הסיכויים שתעשו לו מיקצה שיפורים ותעניקו לו את ההניראות המגיעה לו- הם קטנים מאוד, ולכן אני אומרת- בסוג זה של פרוייקטים, אין מועד ב'. מראה לא מיקצועי החל מהטקסט וכלה בטיפול בתמונות- משפיע על החשק של האנשים לעלעל בו, לעיין, לקרוא, להתעמק. והדפסה זולה משפיעה גם על זה וגם על אורך חייו של הספר.
החלק היקר ביותר בהפקת סיפור חיים הוא הראיונות והכתיבה עצמה. אם יש באפשרותכם למצוא בן משפחה שיכול ומוכן לקחת את החלק על זה על עצמו, תוכלו לחסוך כסף רב, ובכל זאת בלי לוותר לגמרי על המיקצועיות.
גם כשאתם מחליטים לכתוב בעצמכם את סיפור חייהם של ההורים- מראיינים, כותבים, אוספים תמונות, עדיין יש באפשרותכם להעזר בנו כגורם מיקצועי לשידרוג הספר:
עריכה לשונית לטקסטים,
תיקון התמונות והמסמכים בפוטושופ,
עיצוב הספר בתוכנה מיקצועית,
עיצוב מיקצועי של הכריכה,
ויעוץ לגבי האירגון הפנימי של החומרים.
כל אלו יהפכו את סיפור חייהם של הוריכם לספר שגם הדורות הבאים ישמחו לעיין בו.
אז, אל תתפשרו, מדובר בפרוייקט של פעם בחיים, אין מועד ב'.
או לפחות… נדירים המקרים.